Vayedaber

Horayoth

Daf 2a

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּלָא מַפְנֶה אָהֵן קִרְייָה בִּמְחוּייָבֵי 2a חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת ווַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּמַפְנֶה אָהֵן קִרְייָה בִּמְחוּייָבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת ווַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים. דְּתַנֵּי. מְנַיִין לִמְחוּייָבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת ווַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁהֵן חַייָבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְחַייְבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ וְהֵבִ֨יא. אַף לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים. מִן הָדָא. נֶ֗פֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֤א. אַחַ֛ת תֶּֽחֱטָ֥א. בַּעֲשׂוֹתָהּ. הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ חַייָב. הַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין פָּטוּר׃

Traduction

D’après l’avis de R. Ismaël qui n’applique pas ledit verset aux gens passibles du sacrifice d’expiation ou du péché commis avec certitude, après que la solennité du grand pardon s’est écoulée, on comprend la déduction de dispense pour avoir suivi le tribunal; mais d’après R. aqiba d’où le sait-on, puisqu’il applique ledit verset aux gens passibles du sacrifice d’expiation ou de péché commis avec certitude après l’écoulement de la solennité du grand pardon? Or, on a enseigné (2)Siffra, section Wayyiqra, ch. 6.: malgré le pardon effectué à la solennité du Kippour, ceux qui étaient tenus d’offrir des sacrifices d’expiation ou de péchés commis avec certitude doivent les offrir encore, après le jour du Kippour, et ceux qui étaient soumis à des sacrifices pour péchés douteux sont dispensés de les offrir en raison de ce qu’il est dit (ibid. 28): ou si son péché lui est connu (non en cas de doute), il offrira, etc., même si la solennité du Kippour s’est écoulée depuis l’obligation contractée (puis donc que R. aqiba justifie ainsi l’application de ce verset, de quel verset déduit-il la dispense du sacrifice pour celui qui transgresse une prescription en se fondant sur le tribunal)? On le sait de ce qu’il est dit (ibid.): ''Si un individu d’entre le peuple pèche par inadvertance, en faisant une des choses que l’Eternel défend de faire et se trouve ainsi en faute'', d’où l’on conclut qu’il y a 3 sortes d’exclusions (ou motifs de dispense), et entre autres celui qui décide la transgression par son propre mouvement est coupable, mais non celui qui pour cela se base sur le tribunal.

Pnei Moshe non traduit

על דעתיה דר' ישמעאל. ופריך הניחא הא דאמרת דמקרא דאו הודע ילפינן להסומך על הוראת בית דין שפטור מקרבן אליבא דר' ישמעאל שפיר הוא דמצינן למימר הכי דאיהו ס''ל בפ''ק דשבועות ומייתי לה לקמן דטעמא דבעינן ידיעה בתחילה גבי העלם טומאה והעלם קדש ומקדש משום דדריש ליה כרבי דכתיב ונעלם מכלל שידע ולר''ע אמרינן התם דס''ל ידיעה בתחילה להעלם טומאה מטעמא דדריש ונעלם ונעלם שני פעמים והטל וידע בין תרי ונעלם דלאחר שהיתה ידיע' נעלם ממנו למימר דבעי ידיעה בתחילה דאלו לידיעה בסוף ל''צ קרא דאי לא מתיידע ליה שחטא היכי מייתי קרבן ופרכינן התם על דרשת ר''ע התיבון הרי כתיב או הודע אליו חטאתו וגו' מעתה נימא נמי אם אינו ענין לידיעה בסוף דלא איצטריך תנהו לענין ידיעה בתחילה וא''כ בכל חטאות לימא דידיעה בתחילה בעינן ומשנינן פתר לה האי קרא דאו הודע לכדתנן בפ''ו דכריתות מחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה''כ חייבין להביא אחר יה''כ וחייבי אשמות תלוין שעבר עליהן יה''כ פטורין מאשם תלוי אבל כי מתיידע ליה בתר יה''כ מחוייב להביא חטאת ולהכי איצטריך או הודע דאי לאו האי קרא ה''א דכי מתיידע ליה בתר יה''כ לא מייתי חטאת דהא כיפר עליה יה''כ דחטא שאינו מכיר אלא המקום הוא ואפי' במחוייבי חטאות וודאין ולא נודע להן עד אחר יה''כ ה''א דיה''כ מכפר דהא ביה''כ לא נודע לו וחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוה הלכך כתב האי קרא דאו הודע דכי מתיידע ליה בתר יה''כ בעי לאתויי חטאת והשתא היינו דקאמר הכא:

על דעתיה דר' ישמעאל דלא מפני ליה אהן קרייה דאו הודע במחוייבי חטאות וכו' דהא לדידיה דדריש מונעלם מכלל שידע לידיעה בתחילה בהעלם טומאה וקדש לא קשיא האי קושיא דמקשי התם אליבא דרבי עקיבא דאיהו לא ס''ל האי סברא דלידיעה בסוף ל''צ קרא וכדדרש לה התם באמת גם לידועה בסוף מדכתיב והוא ידע הרי שתי ידיעות וא''כ האי קרא הכא או הודע גבי חטאות דעלמא לא אייתר ליה לר' ישמעאל למדרש ביה להא דתנן בכריתות אלא דלגופיה איצטריך לידיעה בסוף דלייתי קרבן וממילא שפיר שמעינן לדרשת דשב מידיעתו בעינן מהאי דרשא גופיה דהכי דרשינן אשר לא תעשינה או הודע וגו' כלומר אם היה לזה ידיעה כמו דצריכה ליה ידיעה השתא לקרבן היה פורש ושב מהחטא מחמת ידיעתו ולאפוקי הסומך על הוראת ב''ד דלא שב מידיעתו הוא:

על דעתיה דר''ע. אלא אליבא דר''ע דאיהו מפנה להאי קרא דאו הודע להך דרשה במחוייבי חטאות וכו' דתני וכו' כדלעיל ולדידיה קשיא השתא מנא ליה למידרש הכא דהסומך על הוראת ב''ד פטור מקרבן דאליביה דדריש או הודע מכל מקום ואפי' לאחר יה''כ לא מצינן למידרש להא מהאי קרא גופיה כדדרשי' אליבא דר' ישמעאל:

ומשני מן הדא. דאמרינן בברייתא דלעיל דדריש אליבא דר' יהודה מנפש תחטא וכו' התולה בב''ד פטור וה''נ דריש לה ר''ע:

אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן. וּמַה טַעַם. וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר. דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ. מִכְּלָל שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ. וְה֥וּא יָדַ֖ע. הֲרֵי שְׁתֵּי יָדִיעוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דּוּ אָמַר. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ שְׁנֵי פְעָמִים. מִכְּלָל שֶׁבָּאת לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בְסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּינְתַיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ. דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן.

Traduction

Le tribunal n’est coupable de son enseignement faux que si d’abord il a connu la règle exacte, qui ensuite lui échappe, en raison de l’expression biblique: si un sujet lui échappe, en ce sens qu’il s’agit d’un sujet connu d’abord. On comprend cette explication selon l’avis de R. Ismaël (3)J., (Shevuot 1, 2)., qui interprète ladite expression en ce sens qu’il a su d’abord (d’une certaine façon) et maintenant sait, autrement; ainsi deux connaissances diverses sont exigibles pour qu’il y ait culpabilité; mais puisque R. aqiba interprète ailleurs qu’une connaissance diverse préalable est exigible du redoublement de l’expression s’il lui échappe, en ce sens qu’entre deux connaissances de la règle, il devra y avoir un état d’oubli pour constituer la faute, d’où le sait-on ici? On le sait du mot superflu sujet qui sait, et l’on dit que la règle devra avoir été connue d’abord, puis oubliée, pour qu’il y ait culpabilité.

Pnei Moshe non traduit

אין חייבין. ב''ד בהוראתן אלא על דבר שהיה גלוי להן בתחילה ואח''כ נכסה ונעלם מהן ולאפוקי אם נעלם מהן הדבר מתחילה:

ומה טעמא ונעלם וכו'. קס''ד מונעלם דריש דמכלל שידעו בתחילה והיינו דפריך הניחא הא לדעתיה. דר' ישמעאל דדריש התם לידועה בתחילה מונעלם מכלל שידע וכו' כמו שהובא לעיל אלא על דעתיה דר''ע דדריש התם לידיעה בתחילה מונעלם ונעלם שתי פעמים הכא מנא ליה ומשני ת''ל ונעלם דבר כלומר מדבר דרשינן לה הכא דמיותר הוא עד שיהיה הדבר גלוי להן ונכסה מהן:

אֵין חַייָבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת. שְׁמוּאֵל אָמַר. וְהֵן שֶׁהוֹרוּ מוּתָּר. אֲבָל אִם הוֹרוּ פָטוּר לֹא בְדָא. אֵין חַייָבִין עַד שֶׁתְּהֵא הוֹרָייָה מִלִּשְׁכַּת הָגָּזִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְהַךְ תַנָּייָא מִן הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁר֭ יִבְחַ֣ר יְי. אָמַר רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. תַּמָּן אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וְהוּא שְׁיְּהוּא כוּלָּן מוֹרִין מִצַּד אֶחָד. וָכָא מַה.

Traduction

Le tribunal est seulement coupable s’il enseigne d’annuler une partie du précepte biblique, et de maintenir le reste (non s’il a enseigné d’abolir le précepte entier; ce qui eût été sans effet). Toutefois, dit Samuel, il n’y a pas de culpabilité si le tribunal a déclaré permettre une telle infraction; mais s’il a seulement professé une dispense de pénalité, il n’en est plus de même (et l’on est coupable). Il n’y a de culpabilité que si l’enseignement inexact émane du tribunal supérieur qui siège au Temple à la cellule des pierres taillées (4)(Pessahim 7, 6).. Le motif en est, dit R. Yohanan, qu’il est écrit (Dt 17, 10): selon ce qu’ils te diront de l’endroit que l’Eternel choisira (allusion au siège ordinaire de ce tribunal). R. Mena b. Tanhoum dit (5)(Sanhedrin 1, 2).: lorsque ce tribunal est composé de cent assistants, ils devront tous avoir professé l’enseignement inexact pour qu’il y ait culpabilité. Ailleurs il est dit que, selon R. Zeira (pour l’embolisme de l’année lunaire), il faut que tous les juges assistants aient adopté un seul et même motif en vue de leur décision, tandis qu’ici (pour l’enseignement inexact) faut-il que tous les membres du tribunal se soient décidés par le même motif? (Question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

אין חייבין וכו'. כלו' וכן הא דתנן לקמן עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת ולא שיורו לעקור את כל הגוף נמי מדבר דרשינן דבר מהמצוה ולא כל המצוה:

והן שהורו מותר. הא דאמרינן בעקירת כל הגוף פטורין דוקא אם הורו להדבר להיתר לגמרי כגון דתנן לקמן אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתור' והתירו הדבר אבל אם הורו פטור ממיתה או מקרבן במקום דשייך אבל אסור הוא לא בדא אמרו דהרי אין כאן עקירת כל הגוף לגמרי:

מלישכת הגזית. מב''ד הגדול היושבין בלישכת הגזית:

מן המקום ההוא וגו'. גבי זקן ממרא כתיב ויליף דבר דבר כתיב הכא ונעלם דבר מעיני הקהל וכתיב התם על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וגו' מה להלן מב''ד שבלשכת הגזית אף כאן עד שתצא הורא' מב''ד שבלשכת הגזית:

נכנסו מאה. לישב ולהורות עד שיורו כולן וישגו בהוראה זו:

תמן. גבי עיבור שנה א''ר זעירא לעיל בפ''ק דסנהדרין בהל' ב' והוא שיהו כולן מורין ומודין זה לזה מטעם אחד ולאפוקי אם זה אומר מצד זה ראוי לעבר השנה וזה אומר מצד אחר:

וכא מה. הכא מאי אם בעינן שיהו כולן מורין מטעם אחד ולא איפשיטא:

Horayoth

Daf 2b

הָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶן. 2b וְכִי יֵשׁ זְדוֹן שְׁגָגָה לְיָחִיד אֶצֶל הוֹרָיַית בֵּית דִּין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּיוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ דָּבָר אֵין זֶה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. וְאִם בְּיוֹדֵעַ אוֹתוֹ דָּבָר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי הוּא אֶצֶל אוֹתוֹ דָּבָר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּיוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה וּבְיוֹדֵעַ אוֹתוֹ דָּבָר. אֶלָּא שֶׁהוּא כְטוֹעֶה לוֹמַר. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְאִם בְּטוֹעֶה לוֹמַר הַתּוֹרָה אָֽמְרָה אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. אֵין זֶה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. כְּהָדָא דְתַנֵּי. יָכוֹל אִם יֹאמְרוּ לָךְ עַל יְמִין שֶׁהִיא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהִיא יְמִין תִּשְׁמַע לָהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לָלֶכֶת יָמִין וּשְׂמֹאל. שֶׁיֹּאמְרוּ לָךְ עַל יָמִין שֶׁהוּא יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהִיא שְׂמֹאל. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שׁוֹגֵג פָטוּר וּמֵזִיד חַייָב. וָכָא אֲפִילוּ מֵזִיד פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְּבֵית דִּין.

Traduction

Si un particulier est allé et que, sur leur avis, il a péché par inadvertance, etc.''. A quoi bon parler d’inadvertance? Peut-il y avoir intention volontaire de malice, lorsque l’enseignement même était inexact par erreur? —C’est pour apprendre que si l’erreur du particulier provient de l’enseignement inexact du tribunal, en ce cas seul, il y a dispense (non si l’erreur provient du particulier lui-même; quoique déjà autorisé par le tribunal, il est alors coupable). R. Imi dit au nom de R. Simon b. Levi (6)Ci-après, 2 et 5.: la Mishna, en parlant ''d’un élève apte à enseigner'', vise un savant tel que Ben-Azaï, toujours assis auprès des docteurs. En quel cas suppose-t-on un tel enseignement émanant de lui? Supposer qu’il sait toute la Loi, mais qu’il ignore un point sur lequel il s’est exprimé avec inadvertance, n’est pas admissible à l’égard de Ben-Azaï; en supposant au contraire que le disciple qui s’est trompé savait ce point particulier de doctrine aussi bien que Ben-Azaï, sans savoir autant le reste, ce disciple équivaut à Ben-Azaï, et il ne peut avoir professé à faux que sciemment? Il faut donc supposer qu’il s’agit d’un disciple sachant tout, y compris le point en question, aussi bien que Ben-Azaï; seulement, par une erreur d’interprétation, il fait dire que la Loi ordonne de suivre les avis du tribunal, même en ses errements. Mais s’il commet une telle erreur, on ne saurait le comparer à Simon Ben-Azaï; or, on a enseigné: il ne faut pas croire que si les juges disent de la droite que c’est la gauche, ou de la gauche que c’est la droite, qu’il faille les écouter, parce qu’il est dit (ibid.): d’aller à droite ou à gauche, c’est-à-dire s’ils disent bien que la droite est à droite et la gauche à gauche, puis se trompent, il est notoire qu’on ne doit pas les écouter (7)V. le Judaïsme, parle gr. Rab. Klein, p. 76, note 4., et lorsque ensuite on adopte pourtant leur avis inexact, c’est une faute commise sciemment. En somme quelle est la règle? Certes, répond R. Yossé au nom de R. Ila, c’est une faute volontaire (et pourtant le sacrifice expiatoire est dû, à l’opposé des fautes conscientes ordinaires); car d’habitude la faute involontaire est dispensée de pénalité, et la faute commise sciemment entraîne la culpabilité, tandis qu’ici la faute même commise sciemment est dispensée de la peine, parce qu’elle a pour cause la décision du tribunal (8)Il n'y a donc pas de pénalité, observe le commentaire, mais obligation de sacrifice comme pour toute autre erreur..

Pnei Moshe non traduit

הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן. קתני במתני' ופריך וכי יש זדון לשגגה ולמה לי למיתני שוגג פשיטא דעשה שוגג דהא הוראה בשגגה היא וכי שייך מזיד הכא:

ליחיד אצל הוראת ב''ד. כלומר האי שוגג הא קמ''ל דדוקא לשגגת יחיד אצל הוראת ב''ד שהשגגה על פיהם היא אבל אם היא שגגת עצמו כגון שב''ד הורו שחלב מותר והוא אכל בשגגה שלו שנתחלף לו חלב בשומן דמהו דתימא דפטור דהא בלאו הכי היה אוכל על פי הב''ד שהורו שמותר קמ''ל הואיל שלא על פי ב''ד עשה חייב הוא דשוגג על פיהם בעינן:

מתניתא. דקתני תלמיד שהוא ראוי להוראה כגון שמעון בן עזאי והוא תלמיד יושב לפניהם וראוי להוראה היה:

מה אנן קיימין. דאמרת כגון שמעון בן עזאי דמשמע שהוא גדול בתורה כמוהו ואע''פ כן עשה וקרי ליה שוגג לחייבו בקרבן:

אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר. שהורו ועשה בשוגג א''כ אין זה שמעון בן עזאי שלא היה טועה אפי' בדבר אחד ואם ידע ואע''פ כן עשה א''כ מזיד הוא ולאו בר קרבן הוא:

ואם ביודע אותו הדבר ואינו יודע כל התורה. כלומר ולדוגמא בעלמא נקט שברור לו אותו הדבר כשמעון בן עזאי אכתי קשה שמעון בן עזאי הוא אצל אותו דבר ומזיד הוא:

אלא כי אנן קיימין ביודע וכו'. שיודע הכל כשמעון בן עזאי אלא שהוא טועה בזה לומר התורה אמר אחריהם אחריהם אחרי הב''ד תלך מה שיאמרו לך תשמע לדבריהם ואפי' שגי בהוראה:

ואם בטועה וכו'. ואכתי מי ניחא שאם בדבר הזה הוא טועה א''כ אין זה שמעון בן עזאי:

כהדא דתני. בברייתא גבי הוראת זקן ממרא דכתיב אשר יגידו לך ימין ושמאל יכול וכו' ת''ל ימין ושמאל דוקא אם יגידו לך על ימין שהיא ימין וכו' ואם טועים הן והוא כשמעון בן עזאי א''כ יודע הוא שאין צריך לשמוט להן ואם ידע ואע''פ כן עשה מזיד הוא:

מאי כדון. השתא מ''ט והיכי מוקמית לה:

ר' יוסי. אמר לעולם דבמזיד כה''ג ביודע שטעו ועשה ואפ''ה מביא קרבן דהיינו טעמא דלא דמי הכא לשאר מזיד שבתורה:

לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב. כלומר בעונש מיתה וכיוצא דשוגג פטור הוא בכל התורה ובקרבן הוא חייב ומזיד חייב בעונש ולאו בר קרבן הוא והכא אפי' הוא מזיד פטור מעונש מפני שתלה בב''ד והלכך נהי דפטרת ליה מעונש בקרבן מיהת חייב הוא דמזיד דהכא הוי כשוגג בכל מקום שפטור מעונש וחייב בקרבן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source